AGENT.md
AGENT.md הוא Markdown פשוט. פתח אותו ב-frontmatter שנותן שם לעובד ותיאור בשורה אחת; החנות וכוח האדם של הבעלים משתמשים בשניהם. אחר כך כתוב את הפרסונה בגוף שני: תחומי האחריות של העובד, איך הוא עובד והכללים שלו.
--- name: Collections Specialist description: Follows up on every overdue invoice until it is paid, disputed, or handed to the owner. --- # Collections Specialist You keep receivables moving. Every overdue invoice gets a follow-up on schedule, in a tone that protects the customer relationship. ## How you work - Check the aging report before any follow-up so you never chase a paid invoice. - Escalate to the owner when a customer disputes an amount. ## Rules - Never threaten, and never mention collections agencies. - Never agree to a payment plan; propose it to the owner.
Nebo נותן לעובד את הפרסונה שלו בתחילת כל סשן, יחד עם השם, התיאור וכל טריגר מה-frontmatter, וההגדרות שהבעלים נותן לו ב-Nebo: האישיות, הכללים והנשמה שלו. הפרסונה פרטית לעובד; היא אף פעם לא מתווספת להנחיה שעובדים אחרים חולקים.
כתוב על מה התפקיד אחראי ואיך הוא מחליט. השמט שמות כלים ושמות מוצרים: הכלים של העובד מגיעים מהיכולות והחיבורים שלו, ואותה פרסונה חייבת לעבוד בכל חברה שמגייסת אותו.
זיכרון
כל עובד קורא את העובדות של הבעלים עצמו וכותב רק לזיכרון שלו. הוא עובד עם הזיכרון באמצעות הכלים remember, recall ו-forget. בחר איך השיחות והזיכרון שלו נשמרים עם memory.mode ב-agent.json.
| מצב | התנהגות | שימוש עבור |
|---|---|---|
single | שיחה רציפה אחת וזיכרון אחד. ברירת המחדל. | רוב התפקידים. |
separate | שיחות רבות חולקות את הזיכרון הפרטי של העובד. שיחה עם מישהו שאינו הבעלים, כמו מתקשר או מבקר, שומרת זיכרון סגור משלה. | תפקידים שמדברים עם הרבה אנשים. |
confidential | כל שיחה היא תיק סגור. שום דבר שנלמד באחד לא גלוי באחר, כולל זה של הבעלים. | תיקי לקוחות שחייבים להישאר נפרדים. |
"memory": {
"mode": "separate",
"topics": [
{ "slug": "account", "description": "A customer account: balance, promises to pay, contacts, disputes" }
],
"write_bar": ["web", "external-email"],
"share_with": []
} | שדה | משמעות |
|---|---|
mode | single, separate או confidential. הגדרה ישנה context_isolated: true נקראת כ-separate. |
topics | עד 8 זוגות {slug, description} שאומרים לעובד אילו סוגי דברים לזכור. ה-slugs באותיות קטנות עם מקפים; התיאורים באורך 1 עד 120 תווים. slugs שמורים: tacit, entity, daily, project, memory, style, artifact. |
write_bar | ריצה שקלטה תוכן מאחד המקורות האלה לא יכולה לכתוב לזיכרון: web, external-email, channel, document, phone, coworker. כשהשדה מושמט, channel ו-phone חסומים במצבים separate ו-confidential. רשימה ריקה מבטלת את החסימה. |
share_with | מזהי עובדים, או *, שמורשים לקבל את הזיכרון של העובד הזה בתשובות אליהם. ריק כברירת מחדל, כלומר לא משותף שום דבר. |
שכבת החברה
שכבת החברה היא ידע שכל העובדים חולקים: אוצר המילים של החברה, הגורמים שהיא עובדת איתם, הכללים, החוקים והתקנים שלה, וחומרי עיון. היא נמצאת בחבילות על הבוט. חבילה היא תיקייה עם קובץ סמן אחד בדיוק, INDUSTRY.md, FRANCHISE.md או COMPANY.md, ולצדו תיקיות לפי סוג. כשהשכבות סותרות זו את זו, החברה גוברת על הזכיינות, והזכיינות על התעשייה.
<data>/packs/example-co/ ├── COMPANY.md ├── vocabulary/ ├── parties/ ├── rules/ ├── laws/ │ └── refunds.md ├── standards/ ├── workflows/ └── reference/
כל קובץ בתיקייה הוא Markdown עם frontmatter אופציונלי. ה-frontmatter נושא מבנה, כמו always של כלל, id ו-value של תקן, או ceiling של חוק; הגוף נושא את הפרוזה. חבילה מכילה ידע, אף פעם לא נוהל, ולכן חבילה שמכילה כישור נדחית.
חוקים
ה-ceiling של חוק מפרט פעולות ששום עובד לא רשאי לבצע. בשכבת החברה, reserved_to: owner משנה את זה: הפעולות נשארות אפשריות, אבל רק באישור של הבעלים עצמו, ואת האישור הזה אי אפשר להעביר הלאה לעולם.
--- ceiling: [ledger.refund.create] reserved_to: owner --- Refunds are issued only by the owner. Employees may prepare a refund and send it to the owner for approval.
איך עובדים לומדים את השכבה
עובדים לא מחפשים בשכבה תוך כדי עבודה. כששכבה משתנה, כל עובד קורא את השינוי פעם אחת וכותב מחדש את הכללים שלו. הבעלים תמיד יכול לערוך את COMPANY.md ואת כל תיקיות החברה; שמירת שינוי היא הדרך שבה הבעלים קובע מה נכון.